שכונותאבו תור
שכונת אבו תור

אַבּוּ תור (או בשמה הישראלי הרשמי: גבעת חנניה) היא שכונה חצויה יהודית-ערבית בירושלים, מדרום לעיר העתיקה. היא תחומה מצפון על ידי גיא בן הינום, במערב בדרך חברון ומתחם הרכבת, ובדרום בטיילת ארמון הנציב, יער השלום וטיילת שרובר. השכונה שוכנת במרומי גבעת אבו תור, שגובהה 777 מ' מעל פני הים. מצפון נשקפת העיר העתיקה וחומותיה, הר הבית והר ציון, ממזרח נשקפים שכונת סילוואן ונופי מדבר יהודה, ומדרום ארמון הנציב ותלפיות מזרח.

בין השנים 1948-1967 הייתה השכונה חצויה בידי "הקו העירוני" בין מערב ירושלים הישראלית למזרח ירושלים הירדנית, לאחר שהחלק העליון המערבי של השכונה נכבש על ידי ישראל במלחמת העצמאות ואילו החלק התחתון נכבש על ידי ממלכת ירדן. חלקה היהודי של השכונה הוא כיום שכונת יוקרה, ובה וילות ערביות לצד בתי דירות מודרניים הבנויים בסגנון שמשתלב באופי השכונה.

היסטוריה

איחוד ירושלים הביא לפיתוח ניכר בכפר, בשל הפיתוח העירוני הרב בשכונת גבעת חנניה - השכונה היהודית הסמוכה. פיתוח השכונה היהודית הביא לבניית תשתיות בשכונה הערבית, סלילת רחובות, ומרבית תושבי הכפר מצאו עבודה בשכונות היהודיות של העיר.

השכונה המשיכה להיות חצויה למעשה, גם לאחר מלחמת ששת הימים, כשהערבים יושבים בחלקה התחתון של השכונה והיהודים בחציה העליון. המוצבים הישראליים והירדנים סולקו וסמטת הגבול הייתה עתה לרחוב עשהאל המפריד בין החלק הערבי והחלק היהודי של השכונה. אופי קביעת הגבול והאכלוס היהודי שבא בעקבותיו הביאו לרחובות מופרדים הומוגנית, שחלקם התחתון המזרחי מיושב בערבים והעליון המערבי מיושב ביהודים. מעברו המערבי של רחוב עשהאל עומדות וילות מטופחות של משפחות יהודיות המסתגרות מאחורי חומות אבן וממזרחו הבתים הערבים הבנויים אחד בתוך השני בבנייה ערבית לא סדירה.

אופי השכונה כיום

בשכונה היהודית מתגוררות כ־400 משפחות, ביניהם משפחתו של עידו נתניהו. הצד היהודי המערבי של השכונה הפך גם לאזור יוקרתי שבו רמת חיים גבוהה ובו גרים היהודים בבתים ערביים משופצים ומודרניים ובבתי יוקרה חדישים שנבנו בשנות ה־80' וה־90' ואילו הצד הערבי קפא על שמריו. תוכנית אב לבנייה בשכונות ערביות במזרח העיר משנת 1998 הראתה את האפשרות לבניית יותר מ־3000 דירות במגזר הערבי. התוכנית נועדה להביא את שטחי הבנייה האפשריים בשכונות הערביות לידי מיצוי, אך גם לאפשר לעברייני בנייה לקבל היתרים בדיעבד והכשרה לבנייה שבוצעה בלא רישיון. בשכונת אַבּוּ תוּר הערבית הותר לפי תוכנית זו לבנות 150 יחידות דיור. ההבדל בין שני חלקי השכונה ניכר גם בהיבט הבינוי. לעומת הפיתוח המואץ שפקד את שכונת אבו תור היהודית שבה בתי דירות נאים, גגות רעפים וגינות נאות, החלק הערבי של השכונה שבו מוסיפים קומות לבניינים נמוכים ושטחי ביניים שבין הבתים מתמלאים בבתים חדשים - נראה ככפר מוזנח.

חיי המסחר, השירותים, הבילוי והפנאי מתקיימים בשכונות סמוכות. לאבו תור הערבית מערכת של חינוך, רווחה ותחבורה נפרדת לחלוטין מזו של השכונה היהודית. בחלק הערבי של השכונה יש כמה חנויות מכולת שהיוו בעבר מקומות מפגש שבין יהודים לערבים, אך החל מהאינתיפאדה הראשונה התמעטו מאוד היהודים המבקרים בהם.

בשכונה אין בית ספר יהודי וילדי השכונה מוסעים על ידי הוריהם או נוסעים ללמוד בשכונות הסמוכות. בחלק הערבי של השכונה ישנו בית ספר יסודי בשם "אחמד סמך". במרכז הקהילתי של השכונה, בית נחמיה, נוצר עימות בין ילדי השכונה הערבים הלומדים בבית הספר היסודי בשכונה "אחמד סמך" לבין ילדי השכונה היהודים, על רקע השימוש במתקני השעשועים בגן שבמתנ"ס. על רקע העימות שאף גלש לפסים אלימים, נוצר בשנים 1999 - 2000 פרויקט 'מרכז החוויה היהודי־ערבי' שיצר מפגש שבין שתי התרבויות. הפרויקט נועד ליצור היכרות ולהפחית את סף החשדנות ההדדי.